החלטה בתיק בש"א 3185/06

1.         בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית משפט זה ביום 25.7.06 בה.פ.1289/02.

2.         בפסק הדין התבררו הזכויות במקרקעי הקדש מוסאיוף בשכונת הבוכרים, כאשר בלב המחלוקת עמדו שלוש שאלות מרכזיות: מיהו בעל הזכויות במחצית הזכויות במקרקעין הרשומות על שם שמואל מוסאיוף - בנו של המשיב 2, אלון מוסאיוף (להלן: "שמואל" ו- "אלון") או השייכות לו על-פי חוזה; האם משכנתא הרשומה לזכותו של המשיב 3 תקפה; האם ההקדש תקף. הצדדים למחלוקת הם ברובם בני משפחה להם זכויות בחלק מהמקרקעין; המשיב 1, הנאמן בפשיטת רגל של אלון (להלן: "הנאמן"), הכונס הרשמי והמשיב 10, נאמן ההקדש (להלן: "נאמן ההקדש"). בפסק הדין נקבע כי זכויות שמואל במקרקעין שייכות לאלון, המשכנתא הרשומה על שם המשיב 3 תקפה וכי ההקדש בטל.

בהמשך לכך, נקבע כי הזכויות בנכסים הרשומות על שם שמואל או אמורות להירשם על שמו יימחקו, ואלה תירשמנה על שם אלון. הערה בדבר כפיפות הנכסים לצוואת הסבא או גם להקדש המשפחתי תימחק מהמרשם וכן כל רישום בדבר קיומו של הקדש משפחתי של הסבא. הנאמן יהא מוסמך לחתום בשמו של אלון, כרוכש הזכויות בנכסים, על כל מסמך ולעשות כל פעולה שתהיה דרושה או מועילה, לפי שיקול דעתו של הנאמן, על מנת לאכוף ביצוע הסכמי הרכישה ולהשלים את העברת הזכויות על פיהם.

3.         שמואל מבקש לעכב את ביצועו של פסק הדין. לטענתו, מתקיימים התנאים הדרושים לעיכוב ביצועו של פסק הדין. סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, שכן בפסק הדין לא מובאות בחשבון ראיות רבות שהוצגו בפני בית המשפט ולעומת זאת, מובאות בחשבון דווקא עדויות שלא הוכחו כדבעי. כמו כן, מדובר לטענתו בשאלה עקרונית שטרם הוכרעה בפסיקה ומן הראוי שבית המשפט העליון יאמר את דברו. טענותיו מופנות הן נגד סמכותו של בית המשפט והן נגד נכונות קביעותיו גופו. לכך יש להוסיף, לטענתו, כי ביטולו של ההקדש לא ייטיב עם נושי פשיטת הרגל. לגישתו, יש לדחות את טענת המשיבים לפיה אין לשאלה זו נפקות לסוגיה שבפנינו, היות ושאלת הכדאיות הכלכלית של הקדש הינה אחד מהשיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לבחון האם ראוי להכריז על ביטולו של הקדש. כמו כן, טוען המבקש כי היות ומדובר בהחלטה הנוגעת למקרקעין יש חשש ממשי שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. לכך משמעות יתר במקרה שלפנינו, שכן אם תתקבל בערעור הטענה בדבר קיומו של הקדש, יכורסם היקף נכסי ההקדש, וייפגעו הזכאים להנות מפירותיו. אשר לכן, הנזק שעלול להיגרם למבקש מביצוע מיידי של פסק הדין, גובר על הנזק שעלול להיגרם למשיבים מעיכוב ביצועו. בקשת הנאמן משוללת יסוד ומקורה בסירובו להכיר בזכותו של נאמן ההקדש לקבל שכר על עמלו.

אלון ונאמן ההקדש הסכימו לבקשה.

4.         לטענת הנאמן (אליו הצטרפו משיבים 3, 7 ו- 8 - מבני משפחת מוסאיוף), נקודת המוצא הינה כי פסק הדין שניתן לא יעוכב ונטל השכנוע מוטל על מבקש העיכוב. מקרה בו הנזק העלול להיגרם לכל אחד מהצדדים הוא דומה, גובר העקרון של ביצוע מיידי של פסק הדין. במקרה זה, סיכויי הערעור להתקבל נמוכים. המבקש בבקשתו מתייחס רק לסיכויי הערעור בנוגע לסוגיית ביטול ההקדש, ההכרעה בסוגיה זו נכונה, ואף אין די בקביעת בית המשפט לפיה ההקדש בטל אלא יש לקבוע כי ההקדש לא נוצר מלכתחילה. טענת המבקש לפיה ביטול ההקדש אינו כדאי כלכלית לנושי פשיטת הרגל, אינה ממן העניין בסוגיית העיכוב. באשר לשאלת הנזק הצפוי למבקש, הרי שהנאמן הגיש ערעור לבית המשפט העליון על הקביעה לפיה המשכנתא לטובת המשיב 3 תקיפה, ממילא עד למתן החלטה בערעור לא מתכוון הנאמן לממש את זכויות אלון בנכסים. מעבר לכך, החלק הניתן למימוש בהליכי פשיטת הרגל, מתייחס ממילא רק למחצית הזכויות בנכסים. טענת המבקש לפיה חלק מהזכויות עומד להימכר לצד שלישי, מתייחסת לחלק שאינו ניתן למימוש ולכן אין בכך כדי לפגוע במבקש. יתרה מכך, לאור העובדה שקיומו של ההקדש מופיע במרשם המקרקעין, כל צד שלישי המבקש לרכוש חלק מהנכס ילמד מיד על קיומו של הקדש, ובאם יתקבל הערעור, לא ייגרם למבקש כל נזק והמשיב 8 או הרוכש יוכלו להמשיך להנות מפירות ההקדש ללא לפגוע בחלקו של המבקש, וצד שלישי לא יוכל לטעון לאי ידיעה על הסיכון שעסקת הרכישה שלו תבוטל. ולעניין זה, המבקש ואלון אביו הוכיחו בפעולותיהם כי ניתן לסחור בפירות ההקדש. לעומת זאת, דווקא לנאמן ולקופת פשיטת הרגל עשוי להיגרם נזק של ממש אם ביצועו של פסק הדין יעוכב, שכן הנאמן יהיה מנוע מלבצע את הניהול השוטף של הנכסים בתקופת הערעור ונוצר חשש לאובדן הכנסות. במידה ונאמן ההקדש יודיע כי הוא מוכן להמשיך לנהל את נכסי ההקדש על פי הסדר הביניים שקדם לפסק הדין בפיקוחו של הנאמן, אזי כפות המאזניים מאוזנות ובמקרה כזה גובר עקרון הביצוע המיידי. לחילופין, מציע הנאמן לעכב לתקופת הערעור רק את האפשרות להעביר לצד שלישי את זכויות הבעלות במקרקעין.

5.         המשיבים 3, 7 ו-8, טענו כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב. המשיב 8 טען בתצהירו כי לאחר מתן פסק הדין פנה אליו צד ג' בהצעה לרכוש את חלקו במקרקעין. לאחר שנודע על כך לאלון, החל האחרון להפעיל לחצים על המשיב 8 בניסיון לשכנעו שלא להתקשר בהסכם עם הרוכש. משהסתבר לו כי המשיב 8 מתכוון למכור את חלקו, הציע לו אלון לקנות את חלקו תמורת 500,000$.

דיון

6.         מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע כי קיים נימוק אשר יצדיק להעתר לבקשתו (בש"א 3158/91 שמואל פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה, פ"ד מה (5) 499, פיסקה 5).

בדונו בעיכוב ביצוע שוקל בית המשפט שני שיקולים עיקריים: הראשון, סיכויי ההצלחה בערעור; השני, אם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין כבר בוצע, יהא זה מן הנמנע, או קשה, להשיב את המצב לקדמותו (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003), בעמ' 527). סיכויי הערעור והנזק הצפוי תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה. בשלב הראשון שוקל בית המשפט את סיכויי הערעור. אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שיבוטל פסק הדין, או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, כך פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס שבין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי הדין אם יעוכב הביצוע. אולם אם סיכויי הערעור מאוזנים או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני (הנזק הצפוי) והוא שיכריע (ד. בר-אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות" (חלק א', מהדורה שישית, אפריל 2005), בעמ' 174).

7.         דין הבקשה להידחות. טענותיו של המבקש בדבר קיומם של התנאים לעיכוב ביצוע פסק הדין, מופנות כנגד החלטת בית המשפט בסוגיית קיומו של הקדש. כך בנוגע לשאלת סיכויי הערעור, בה נטען כי קביעת בית המשפט הינה קביעה משפטית המהווה בסיס לערעור, וכך בנוגע לשאלת אפשרות השבת המצב לקדמותו. טענות המבקש מופנות לדרך ניהול הנכסים, אפשרות שצד שלישי ירכוש בהם חלק, רישום הנכסים במרשם וכד'. אולם, כאמור, פסק הדין הורכב משלוש החלטות, אשר אחת מהן קובעת כי למבקש אין זכויות במקרקעין. המבקש בבקשתו לא טען, ולו ברמז, כי התנאים לעיכוב ביצוע פסק דין מתקיימים בנוגע לקביעה עובדתית זו. נכון שהמבקש טען בשלהי בקשתו, כי בדעתו להגיש ערעור גם לעניין שאלה זו, אולם, כאמור אין המחוקק מסתפק בעצם הגשת ערעור על מנת לעכב ביצוע פסק דין, אלא יש להוכיח קיומם של שני התנאים.

משכך הם פני הדברים, אף אם הייתי מוצא ממש בטענות שבבקשה, ומבלי לקבוע עמדה בשאלה זו, אין למבקש מעמד בה. משהמבקש לא הראה כי סיכויי הערעור טובים וכי ביצוע פסק הדין בנוגע לשאלת זכויותיו במקרקעין יקשה להחזיר את המצב לקדמותו, בוודאי שאין לעכב ביצועו של פסק הדין בסוגיה זו. משכך, ומשנקבע כי זכויות המבקש במקרקעין שייכות לאביו, ובנוגע לשאר הזכויות במקרקעין אף לגרסת המבקש אין לו זכות בהם, אין למבקש מעמד בבקשת עיכוב ביצועו של פסק הדין בשאלות הנוגעות למקרקעין בהם אין לו כל זכות. אמנם, אלון, שהוא בעל הנכסים במקרקעין, הסכים לבקשה, אולם אין בהסכמה זו כדי לשנות אופיה של בקשה או להכשירה מחמת פגם שבה. 

התוצאה

8.         לאור האמור, דין הבקשה להידחות.

המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ש"ח + מע"מ אותם ישלם לנאמן - עו"ד מולכו ולעו"ד מלכיאור - ב"כ המשיבים 3, 7 ו- 8.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט' בכסלו התשס"ז (30 בנובמבר 2006), בהעדר הצדדים.